החלטה בתיק ת"א 2392-11-07

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת, בהעדר התייצבות ביום 5.3.09.

תמצית ההליכים טרם הגשת הבקשה :

            ביום 12.11.07 הגישה עיריית נצרת (והלן: העירייה או המשיבה), שהינה בעלת הזכויות בחלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 16558 (להלן: המקרקעין), תביעה כנגד המבקשת לסילוק יד מן המקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים.

המבקשת הינה בתה של הגב' פירוז חורי פאקה המנוחה ז"ל, אשר ביום 20.7.98, ניתן כבר כנגדה לבקשת העירייה צו לסילוק יד מן המקרקעין (ת"א (נצרת) 714/95).

לטענת העירייה, בשל מחלת המנוחה נעתרה מטעמים הומאניטאריים לאחר מתן פסק הדין, לבקשתה להשהות במעט את ביצוע הפינוי, ואולם משהלכה המנוחה לעולמה ביום 11.1.06 סירבה המבקשת, שהינה יורשתה וחליפתה של המנוחה, לפנות את המקרקעין, ולפיכך נקטה העירייה בהליך זה.

יוער כבר בשלב זה, כי טענת העירייה בת"א 714/95 הייתה כי הנכס הושכר לבעלה המנוח של הנתבעת (שם - הגב' פירוז פאקה ז"ל) בהסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 1.4.76. המנוח לא שילם את דמי השכירות ולפיכך עתרה כאמור לפינוי. 

המבקשת שלפניי הגישה כתב הגנתה, במסגרתו חלקה על גרסת העירייה בכל הנוגע לזכויות במקרקעין. לדבריה, היו המקרקעין מושכרים לקבלן בשם דיפאללה עווד ושימשו לו כמחצבה. אותו דיפאללה הקים במקרקעין, בהסכמת המשיבה ובידיעתה, מבנה בן 2 קומות. בין השנים 1952 - 1953 הציע דיפאללה לאבי המבקשת, אשר הועסק אצלו כשומר, נהג ומכונאי, לעזוב את מקום מגוריו בשפרעם ולבוא עם בני משפחתו לגור בקומת הקרקע במבנה הנ"ל, כאשר תמורת השכירות תקוזז משכרו החודשי, ואכן כך היה.

אבי המבקשת שיפץ את המבנה והפך אותו ראוי למגורים, הכל תוך תיאום עם דיפאללה.

בסמוך לשנת 1965 נטש דיפאללה את המקרקעין והעניק לאבי המבקשת את כל המבנה, חלף שכרו המולן מזה שנתיים ופיצויי פיטורין.

המבקשת ומשפחתה המשיכו להתגורר במקרקעין אף לאחר פטירת אביה, ולאחר מכן אמה, באופן רצוף. נוכח האמור, ולפי שהמבקשת ואחיה הינם יורשי הוריהם המנוחים, הם בעליו של המבנה שבמקרקעין.

לטענת המבקשת היה על התובעת לצרף את מר דיפאללה כנתבע בהיותו הבעלים הקודם של המבנה. עוד היא טוענת כי מכוח העובדות המתוארות רכשה מעמד של דייר מוגן בנכס, כאשר כל דמי השכירות שולמו מראש.

לטענת המבקשת, היא ואמה מעולם לא קבלו כתב תביעה כלשהו מהתובעת בקשר למבנה אלא התראה מיום 21.8.07, עליה לא מצאה להשיב שכן אין היא קשורה אליה.

בשנת 1996 פלשה העירייה לקומה השנייה של המבנה, והחלה עושה בו שימוש כמשרד לניהול עסקיה.

בתיק התקיימה ישיבת ק"מ ביום 3.7.08, במסגרתה סיכמו הצדדים לבוא ביניהם בדברים. לישיבה נוספת, שנקבעה ליום 5.3.09, לא התייצבה המבקשת ובית המשפט נעתר לבקשת העירייה ונתן פסק דין בהעדר התייצבות. בין היתר, הורה על סילוק ידה של המבקשת מהמקרקעין.

יוער כי המבקשת הייתה מודעת למועד הדיון, שכן הגישה בקשה לדחייתו. אף שהבקשה הוקלדה רק לאחר הדיון, לא מצא בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין שנתן.

ביום 18.4.10 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד והליכי הוצל"פ. חרף העדר תגובה מטעם המשיבה דחה בית המשפט את הבקשה, שכן לא הוגשה בקשה לביטול פסה"ד ולא נמצא נימוק מדוע שנה לאחר מתן פסק הדין פונה המבקשת לבית המשפט.

לאחר מתן החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לביטול פסה"ד ועיכוב ביצועו. המשיבה מסרה תגובתה כי היא מתנגדת לבקשה.

זו למעשה הבקשה המונחת לפניי.